<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ב' שער י"ב</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ועוד כתב פ"ו [משאלה ופקדון ה"ה], בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר, ואמר המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר, או שלם היה ואתה [שברתו או חדש היה ואתה] נשתמשת בו, מאה סאין הפקדתי [ואין זה אלא חמישים] ובעל הבית אומר זה הפקדת ומה שנתת אתה נוטל, הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין, שאין כל שומר נשבע שבועת השומרים האמורה בתורה אלא [בזמן] שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר בטוען שנגנב. כללו של דבר, טוען לפטור עצמו מן התשלומין [נשבע שבועת שומרין]. אבל אם אמר זה הוא שהשאלתני, או שהשכרתני, או שנטלתי שכר על שמירתי, והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר, או נשתנה מכמות שהיה, השוכר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת. כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך, והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים, נשבע שבועת התורה וכו', מאה כור של חטים הפקדתי אצלך [והוא אומר] לא הפקדת אצלי אלא מאה של שעורים, נשבע שבועת היסת כשאר כל הנשבעין בטענה זו ע"כ.
